אם מתחילתה האות הן לא נכתבה במקצועיות, בין שאות אחת נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת דיו הכול על

אם מתחילתה האות הן לא נכתבה במקצועיות, בין שאות אחת נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת דיו הכול על

אם מתחילתה האות הן לא נכתבה במקצועיות, בין שאות אחת נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת דיו הכול על

Blog Article

עבודות ספר אומנות
הכנסת ספר תורה גור אשדוד
תכנון שכתוב בעת האחרונה בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
אחר ספר התורה, דוגמת יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים בדבר עורות בעלי חיים, והאם כתבם בדבר חומר נפרד כנייר או עור סקי הנם פסולים. דין זה הזמן נדע כמו שצריך למשה מסיני[1]. גם בקבוצת העורות, מותרים לעריכת הקלף פשוט עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב הגיע רק במין מי שהוא בעל חיים שלכם, ואפילו חיה ממין הכשר לאכילה שהוא עצמה אסורה באכילה, כנבלה או לחילופין טרפה, מותר לכתוב המתארת את עורה ספר מקצוע מיוחד. הכול על בד אצל דגים אי אפשר למצוא לספר עיתון עבודה, בגלל ש עם זוהמא[2].

כדי ליצור את אותם עור הבהמה לכתיבה, יש לעבדו. העיבוד נבצע בידי מתן ידינו בסיד אם במשאב אחר (כעפצים) השואב מבין הזרוע את אותם הנוזלים שעשויים להתרחש כש, וכך היד עלול להתרחש החיים ואינו להירקב. העיבוד בסיד הינה הנהוג במרבית קהילות מדינה, ועיבוד בעפצים מקובל במדויק אצל יהדות תימן.

השינויים המתויירים של משני סוגי העיבודים: בעיבוד בסיד: העור עפ"י רוב ואינו נמלח, והסיד היא בערך המשאב הבודד המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד הגיע הוא לבן וקשה, והאותיות שנכתבות עליו ניזוקות במגע אלו שיש להן של מים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הנם חומרי הדברה נחוצים להצלחה בעיבוד, הקלף לוקח גוון לחמם ומרקמו שנתיים רך, והאותיות הנכתבות עליו ניזוקות פחות במגע במחיר מים.

העיבוד צריך להיות לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, פסול.

שרטוט
הקלף יכול שיהיה משורטט לפני הכתיבה, וכמו כן אם נכתב חפים שרטוט גרוע. אחר השרטוט יבצעו דרך מרצע, ומצווה מצד המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט לא אמור להיות לשמה. מנין השורות הוא 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים ארבע שרטוט מתחת לשורה האחרונה ומהצדדים.

הכתיבה מתנהלת באופן זה שגגי האותיות נוגעות בשרטוט. מתופעל להיזהר שלא לכתוב 3 תוים מהסביבה לשרטוט, וכן אם נכתב ע"י בדיעבד באופן כללי מילה מבחוץ לשורה בהמשך לה - הוא כשרה. שם השם שלו שיצאו מתוכם 2 סמלים מהסביבה לשיטה פסול. יצאה אות אחת אם בכל מוניטין מכובד ה' מחוץ לשיטה - תיקני.

תפירה
בסיום עבודות הכתוב לבין הקלף, תופרים את אותו היריעות הינה לזו בעלות גיד. התפירה צריכה לבחור לשמה.

את היריעה העיקרית והאחרונה תופרים לעץ חייכם.

קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה במידה ש מותר למשוח אחר הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. על ידי משיחה היא מתייפה הקלף, והכתיבה עליו קטנה ומהירה 2 שנים, מקום נחלקו האחרונים אם יש במשיחה היא חציצה של הדיו לקלף. שאלות ותשובות פנים ארציות מאירות פסק שמצווה והידור לספר על אודות קלף משוח, שמרבית השלישי לייפות את כל הכתב כלל חוצץ. אך ואלו לשיטה זאת מותקן להיזהר אינן למשוח משיחה עבה מהמדה, העלולה ברבות בימים להתפורר ולבקע אחר הכתוב הקיים על גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה היא בעצם חציצה בין הדיו לקלף, ומיכוון שכך והיה אם כשיקלפו את אותה המשיחה הדיו יפול- הספר שלילי, אילו מה במידה הדיו בודק שיטת המשיחה ונספג בקלף- הצבע נורמלי.

כפי שהוזכר, לכתחילה מתופעל להחמיר ולא למשוח רק את הקלף[3], אמנם בתחום הקיימות טקסט משוח, מותר לעיין ב כש ולברך עליו[4].

הביא לפרסום סת"ם

דרכי אותיות הביא לפרסום הסת"ם, בתקופת שיטת הנכס יוסף
Postscript-viewer-shaded.png נחיצות מורחב – כתב סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png משמעות מורחב – יספיק סת"ם
נכתב ע"י סת"ם היא חיבר ובו משתמשים לכתיבת ספרי תורה, מגילות, מזוזות ותפילין. כתב הגיע משמש את אותן סופרי הסת"ם ונכתב באמצעות קנה או לחילופין נוצה בדיו סת"ם לבין קלף. לקובץ טקסט הסת"ם צורה מרובעת אופיינית, ואותו אחד שדיברנו מעוטר בתגים הצלחת אותיות מסוימות. היוצר הגיע אנו לא מפוסק או גם מנוקד. קיימים נוסף סוגי ערך מרכזיים, ערך אשכנזי וכתב ספרדי.

הלכות למשה מסיני הינה הקיימות להגיד את אותם הסת"ם בדיו. החוקים של מספיק הסת"ם מרובים הינם, אילו מה שתי הטענות העיקריות לדיו הסת"ם הנישות שחרוּת וקיום לאורך זמן. הדיו עשוי מפיח להבת נר, שרף עץ, כל מי עפצים, גומא וממרכיבים קליינטים.

שחיקה פשוט בידי הקלף עד הדיו תלוי להעלות בדרגה ספר מלאכה כשר לספרא מקצוע רע מאוד, בזכות דהיית מילים או שמא אותיות, או אולי שחיקת הדיו מן הקלף. טקסט אומנות מיוחדת שכזה דינו גניזה.

כשר הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png תשומת לב מורחב – כתיבת ספרי עבודה, תפילין ומזוזות
תקין העבודה והכתיבה של ספר התורה הם המורכבים והחמורים מאד מבין תשמישי הקדושה ביהדות. כתיבת עיתון התורה מתנהלת בידי פקטור שהוכשר לזה די, בשם מאוד סת"ם. טקסט התורה עומד להיפסל מפאת כאבים הכרוניים מתחלפות שהנפוצות שבם גם טעות בכתיבה, מילה חסרה או גם מיותרת או לחילופין מילה שכתובה באופן אינם אמין ומקצועי. בספר מלאכה שלילי לראות במרבית הפוסקים לא קיימת לעיין ב בציבור, ויש לתקנו במידה התשובה נכון. בהתאם ל הרמב"ם קיים עשרים ארגון שפוסלים אחר טקסט התורה, ואם אחד מהם קיים וש, הנו נתפס "כחומש מתוך החומשין שמלמדין בם התינוקות שלא כש קדושת עיתון מלאכה שלא קיים קורין אותם ברבים"[5].

אחד המנהגים המפורסמים בימינו בהכנת טקסט מקצוע היא ווי העמודים, ולפיו על כל עמודה בספר ראשיתה מגיעות ו', חוץ מ 10 עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.

תיוג

טקסט מקצוע מיוחד נכתב ע"י ספרדי מתויג
ש לתייג את אותן שכתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה ש לתייג ואלו את כל האותיות "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין שום לתייג.

דרכי התג ההגיונית הוא קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, וכמו כן אם עשה את אותה התגים ללא ראש, כשרים.

בתגים אין את אותה הפסול "חק תוכות", ומסיבה זו אם נדבקו התגים מותר להפרידן.

מעולה לספרא ערב התיוג: "אני מתייג למטרות קדושת ספר תורה", ולפני תיוג מוניטין השם: "לשם קדושת ה'", אך אחר אמר תיקני וכדאי שלא יהיה מעכב.

מקום שלושת התגים: אשר כתוב ש' ע' ט' : מעבר הראש השמאלי. מקום התג היחיד: בשליש השמאלי אצל האות.

מצווה מתוך המובחר לתייג בעלויות יספיק אצל ס"ת, איזה אם וכאשר תייג בעט רפידוגרף וכדלקמן טוב, על אף שהתיוג יוצא קצת דהוי. יש את עטים כשרים[6], ויש הן לא כשרים.

באופן חוסר תגים וגילו את השיער באמצע קריאת התורה, לא קיימת להוציא ספר מקצוע מיוחד נפרד, וישנם לתקנו מעתה והלאה. וכמו כן אם לא קיימת תגים חוק, שלא קיימת ספר מלאכה נפרד, הצבע אומנות תקין בדיעבד ומותר לקרא בו ולברך באחריותו.

שיפורים בספר אומנות מיוחדת
יש את לא טוב בספר מקצוע מיוחד, כגון שחסירה אות אם יתירה אות, או שהאות אינן כתובה כהלכתה מותר לסדר, שהרי בספר עבודה אינן שהמזוזה שהכתיבה תראה כסדרה כתפילין ומזוזות. וכמו כן אם יש את הפסול בלב קריאת התורה מוציאין ספר אומנות נפרד.

והיה אם יש את פיסוק של אשר כתוב, אם שונה צורתה ונראית כשתי סימבולים כגון: מ' שנפסקה במרכז ונראית דוגמת סימבולים כו, מוציאין ספר עבודה נפרד, ואם לא השתנתה צורתה אין כל להסיר את אותו הצבע אומנות מיוחדת, ויתקנו בסיום הקריאה.

חק תוכות
והיה אם האות נוצרת על ידי מחיקה והוא לא באמצעות קופירייטינג, היא הגיע "חק תוכות" והאות פסולה, דוגמת נבנה ו' בסקטור י' אין לגרד את אותן חלק ממנו שלמטה על ידי הו' כדי אשר י', וזאת משום שהי' נרקמה בידי מחיקה עדיף שלא יהיה באמצעות קופירייטינג. ענין זה נלמד מהפסוק "וכתב בשבילה עיתון כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב עדיף שלא יהיה חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, הוא בית הדין וגם לומר תורה.

הפסול "חק תוכות" חל בין באופן מתחילתה האות אינם נכתבה היטב, בין שאות אחת נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת מספיק על אודות האות וקילקלה את אותן צורתה, ובין אם נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה אל הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').
תכנון טקסט עבודה

תכנון האותיות האחרון בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את אותן ספר התורה, למשל יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים על עורות חיות, והאם כתבם בדבר שכבה אחר כנייר או אולי עור הנם פסולים. דין זה הזמן נדע טוב למשה מסיני[1]. גם בקבוצת העורות, מותרים לעשות הקלף פשוט עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב זה הזמן רק במין מי שיש ברשותו החיים, ואף חיה ממין הכשר לאכילה שהוא עצמה אסורה באכילה, כנבלה או גם טרפה, מותר לומר בדבר עורה טקסט מקצוע. על אודות עור אמיתי בידי דגים לא קיים לספרא טקסט מקצוע מיוחד, מפני ש שיש בהם זוהמא[2].

כדי או לעצב את כל עור סקי הבהמה לכתיבה, מותקן לעבדו. העיבוד נבצע בידי מתן עורינו בסיד אם בכלי אחר (כעפצים) השואב מצד ידינו את אותם הנוזלים המצויים אותם, ובכך היד יכול להתרחש שנים ואסור שיהיה להירקב. העיבוד בסיד הוא הנהוג כמעט בכל קהילות ישראל, ועיבוד בעפצים מקובל בעיקר אצל יהדות תימן.

השינויים המתויירים בין משני סוגי העיבודים: בעיבוד בסיד: הזרוע על פי רוב ובשום פנים ואופן מותר שיהיה נמלח, והסיד מהווה כמעט החומר הבודד המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד זה הזמן הנו לבן וקשה, והאותיות שנכתבות על הפרקט ניזוקות במגע במחיר של מים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הם מוצרים נחוצים להצלחה בעיבוד, הקלף מקבל גוון חימום ומרקמו 2 שנים מבריק, והאותיות הנכתבות לתכנן אותו ניזוקות לא ממש במגע בנות את המים.

העיבוד אמור להיות לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, רע.

שרטוט
הקלף ישאר משורטט לפני הכתיבה, ואם תוכנן ונבנה שאין להם שרטוט פסול. את אותו השרטוט עושים כתוצאה של מרצע, ומצווה מבין המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט אינם צריך להיות לשמה. מנין השורות הוא 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים עוד שרטוט מתחת לשורה האחרונה ומהצדדים.

הכתיבה מתבצעת ככה שגגי שכתוב נוגעות בשרטוט. יש להיזהר שאין הן לכתוב 3 מילים מבחוץ לשרטוט, ואם נכתב ע"י בדיעבד אפילו מילה מבחוץ לשורה בעתיד הקרוב בשבילה - מהווה כשרה. מוניטין מכובד שמו שיצאו אשר ממנו מספר תווים מבחוץ לשיטה שלילי. יצאה אות זכוכית שבירה אם כל כך וותק ה' מהסביבה לשיטה - קפדני.

תפירה
בתום כתיבת האותיות מרבית הקלף, תופרים את כל היריעות הנה לזו בעלויות גיד. התפירה חייבת לתכנן לשמה.

את אותם היריעה העיקרית והאחרונה תופרים לעץ חייכם.

קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה אם מותר למשוח את אותם הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. על ידי משיחה זאת מתייפה הקלף, והכתיבה עליו נוחה ומהירה 2 שנים, אולם אירועים נחלקו האחרונים למקרה קיים במשיחה זאת חציצה בין הדיו לקלף. שאלות ותשובות פנימיות מאירות פסק שמצווה והידור לספרא על אודות קלף משוח, שמרבית ה-3 לייפות את כל הכתב כלל לא חוצץ. אולם והן לשיטה היא מותקן להיזהר לא למשוח משיחה עבה מהראוי, העלולה ברבות בעתים להתפורר ולבקע רק את שכתוב הקיים על גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה היא חציצה בין הדיו לקלף, ומשום כך והיה אם כשיקלפו רק את המשיחה הדיו יפול- מעצב השיער לא טוב, אילו מה באופן הדיו בודק שיטת המשיחה ונספג בקלף- הספר תקין.

כאמור, לכתחילה קיים להחמיר אך לא למשוח את כל הקלף[3], אך בשטח שיש עיתון משוח, מותר לעיין ב אותם ולברך עליו[4].

ערך סת"ם

אופן סימבולים נכתב ע"י הסת"ם, לאורך השיטה שנקראת הבית יוסף
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היוצר סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png ערכה של מורחב – דיו סת"ם
נכתב ע"י סת"ם הוא נכתב ע"י שבו משתמשים לכתיבת ספרי תורה, מגילות, מזוזות ותפילין. הביא לפרסום הגיע מותקן את אותה סופרי הסת"ם ונכתב באמצעות קנה או שמא נוצה בדיו סת"ם לבין קלף. לכתב הסת"ם צילומים מרובעת אופיינית, ואותו אחד מעוטר בתגים מעל סימבולים מסוימות. כתב הגיע הוא לא מפוסק או גם מנוקד. יש את נלווה סוגים חיבר מרכזיים, כתב אשכנזי וכתב ספרדי.

פסקי הלכות למשה מסיני הינה העומדות לומר רק את הסת"ם בדיו. עכשווי דיו הסת"ם מרובים הנם, אילו מספר הטענות העיקריות לדיו הסת"ם הן כדלקמן שחרוּת וקיום לנצח אותם. הדיו מותנה מפיח להבת נר, שרף אילן, מיהו עפצים, גומא וממרכיבים חדשים.

בלאי פשוט בידי הקלף או שמא הדיו הדבר תלוי לשדרג ספר אומנות מיוחדת קפדני לספרא אומנות לא טוב, מפאת דהיית סימבולים אם סימנים, או גם שחיקת הדיו מתוך הקלף. ספר אומנות זה דינו גניזה.

תקין הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png ערכה של מורחב – כתיבת ספרי אומנות מיוחדת, תפילין ומזוזות
תקין הביצוע והכתיבה של טקסט התורה הנם המורכבים והחמורים מאד מבין תשמישי הקדושה ביהדות. הכנת עיתון התורה נעשית על ידי גורם שהוכשר לזאת במיוחד, עם תכונות של בייחוד סת"ם. טקסט התורה עומד להיפסל מחמת מיחושים מתחלפות שהנפוצות בתוכם הנישות טעות בכתיבה, מילה חסרה או לחילופין מיותרת או לחילופין מילה שכתובה אם אינן אמין ומקצועי. בספר אומנות גרוע לאתר במרבית הפוסקים אי אפשר למצוא למצוא בציבור, וצריך לתקנו אם וכאשר הפתרון הולם. על פי הרמב"ם קיימים עשרים התעסקות שפוסלים את ספר התורה, וכן אם אחד מהם יש כש, הנו נתפס "כחומש מבין החומשין שמלמדין שבהן התינוקות שאין כש קדושת עיתון עבודה שאין קורין אותם ברבים"[5].

כזה המנהגים הפופלאריים כיום בהכנת עיתון אומנות היא בעצם ווי העמודים, ולפיו מירב עמודה בספר החלה מצויידות ו', מעבר עשר עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.

תיוג

עיתון תורה חיבר ספרדי מתויג
אשר לתייג אחר האותיות "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה ש לתייג וגם את אותה הכתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין לתייג.

דרכי התג המקובלת היא בעצם קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, וכן אם עשה את אותם התגים ללא ראש, כשרים.

בתגים אין את אותם הפסול "חק תוכות", ומסיבה זו אם וכאשר נדבקו התגים מותר להפרידן.

מעולה להגיד ערב התיוג: "אני מתייג לצרכי קדושת ספר תורה", ולפני תיוג מוניטין מכובד השם: "לשם קדושת ה'", איזה זרה דיווח קפדני עדיף שלא יהיה מעכב.

דירוג שלושת התגים: הכתוב ש' ע' ט' : בנוסף הראש השמאלי. שטח התג היחיד: בשליש השמאלי על ידי האות.

מצווה מתוך המובחר לתייג שיש להן מספיק אצל ס"ת, איזה מה והיה אם תייג בעט רפידוגרף ואלו תקין, על אף שהתיוג יוצא באופן מסוים דהוי. נמצא עטים כשרים[6], ויש אינן כשרים.

באופן מחסור תגים וגילו את השיער בראש קריאת התורה, לא קיימת להוציא ספר אומנות מיוחדת שונה, וקיים לתקנו בהמשך. וכן אם אין כלל תגים חוק, שלא קיים עיתון תורה אחר, הספר מקצוע קפדני בדיעבד ומותר לקרא וש ולברך על גביו.

שיפורים בספר מקצוע מיוחד
קיים גרוע בספר אומנות מיוחדת, למשל שחסירה אות או שמא יתירה אות, או אולי שהאות לא כתובה כהלכתה מותר לשפץ, כיוון בספר אומנות מיוחדת לא ש שהכתיבה תיהיה כסדרה כתפילין ומזוזות. והאם יש את הפסול באמצע קריאת התורה מוציאין טקסט עבודה שונה.

באופן נמצא פיסוק מכיוון הכתוב, במידה התחלף צורתה ונראית כשתי סימנים כגון: מ' שנפסקה באמצע ונראית כגון תוים כו, מוציאין ספר מלאכה אחר, ואם לא השתנתה צורתה אין שום להיפטר את אותו הספר מקצוע מיוחד, ויתקנו עם גמר הקריאה.

חק תוכות
אם וכאשר האות נוצרת בידי מחיקה ואינו בידי קופירייטינג, הרי זה הזמן "חק תוכות" והאות פסולה, למשל נוצר ו' במקום י' אסור לגרד אחר חלק ממנו התחתון בידי הו' כדי ל י', מאחר שהי' נוצרה על ידי מחיקה ואסור שיהיה בידי כתיבה. הדבר נחכים מהפסוק "וכתב בשבילה טקסט כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב אך לא חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, מהווה הדין גם לספרא עבודה.
יצירת עיתון מקצוע מיוחד
התורה מהווה טקסט המצוות, החוק והחכמות שניתנו לעם מדינה במדבר סיני מיד לאחר העמדתם לעם השם שלו.

התורה שכוללת רק את חשק שמו המתומצת ברבדים ותתי רבדים עמוקים להתאמה לחיי האנושות, שהמזוזה למטרת הבנתם וידיעתם הרבה מאוד עמלים חכמי ישראל החיים, ואפילו מידי ימיהם ממש. התורה מהווה המנחה החביבה והגדולה ביותר היכן שנתן אלוקים לאנושות לפני עשור. והינה נחשבת ומוערכת אחרות ואלה בעיני הקב"ה שבראה עוד קודם לבריאת העולם. התורה מעניקה ללומדיה גדלות אנושית מרוממת, ניתוחי הסרת משקפיים על-תבונית וידיעת השם שלו בתקופת המיוחדות עסקם בבטנך. מכורח נחיצות אומנות, לומדיה הזוכים לכתרה, מוערכים ונערצים ואפילו מאוד.

מחמת רשת הרחב, ומכוח מצות הדרכת אומנות, מידי יהודי מאמין מקפיד להגות בבטנך כל כך רגעים לפי כוחו. לומדיה מעידים על עצמם כי למידה של בצורה מסודרת גורם חיוך ש ומרומם אשר. התורה וקיום מצוותיה היא בעצם היא בעצם המניע לעיקר השכר בעולם אחר.

מהווה נמסרה מחולקת במלואה לשני תוספות מכריעים "תורה שבכתב" הכוללת את כל התורה אשר נכתבה באמצעות חיים רבינו גדול הנביאים ושאר חלקי הנ"ך, וה"תורה שבעל-פה" המבהירה את אותו החוסרים ומשלימה אחר הבנת התורה שבכתב.

בתורה מותקן תרי"ג המצווה של, המחולקות לרמ"ח (248) המצווה של "עשה" ושס"ה (365) המצווה של "לא-תעשה". ישנה חלוקה רוחבית שונה, מכיוון מצוות בקרב פקטור לחברו ומצוות אחד מ גורם לחדר.


מלל נושאים
1 חלקי התורה
2 שופע התורה
2.1 עיקרי האמונה
2.2 בריאת הבריאה
3 הלכות
3.1 בתי מדרשות ובתי כנסיות
4 ראו גם
החלקים של התורה

טקסט תורה כתוב המתארת את קלף, הספר הקדוש מאוד בתורה.
בתורה 5 עצום של ספרי קודש

התורה שבכתב - היא קבצי הכללי 30 ספרים, הנקראת מייצג בראשי תיבות את כל שלושת חלקיו: אומנות, נביאים וכתובים. הנו כולל כתבים רבים המוצעים ברובם בלשון הקודש ומקצתם בארמית. התנ"ך מתאר את תולדות האתר בטבע מזמן בריאתו, ומתמקד בתולדות שיש להן מדינת ישראל עד לתחילת משך החיים נכסים שני. כמו כן הנו מקיפה קובצי כלים ומצוות, דברי מוסר, פתגמים וכדו.
התורה הינה החלק המקודש עד מאוד בתנ"ך. התורה נכתבו מפי הקב"ה באמצעות איתן, ונביאים וכתובים נכתבו בידי נבואה באמצעות נביאים יחודיים בתקופות שונות.
המשנה - קבצי בידי ההלכות החוקים והמצוות. הנלמד באמצעות התנאים מהפסוקים בתנ"ך בהתאם ל המסורת הנקרא אומנות מיוחדת למשה מסיני מתווך מפי איש בכל תנא ע"פ רבותיו ונכתבה ונחתמה בידי רבי יהודה הנשיא. שראה שאי אפשר לצלוח את אותם העברת ההלכות בע"פ שאינן ישכח כתוצאה מזה סיכום כתורה שבכתב. היא נכתבה בארץ, בלשון הקודש בניב נפרד מזה שמוכר מן התנ"ך, הקרוי לשון מבריקים או גם "עברית משנאית".
התלמוד - שבו נדע המקור להלכות מהמשנה מהתנ"ך ודברי פסקי הלכות ואגדה חדשניים. מהווה נחלק לשני קבצים - התלמוד הבבלי שנלמד ונחתם בחברה היהודית בבבל, על ידי האמוראים רבינא ורב אשי, והתלמוד הירושלמי שנלמד ונחתם בקהליה היהודית בארץ בגליל, על ידי האמורא רבי יוחנן.
לפרטים נוספים התלמודים מבוססים בדבר גורם פרשני והלכתי שהצטבר לאורך הזמן בחברה בה קיים כל בן אדם מאתרים אלו. לפרטים נוספים הקבצים כתובים ברובם בשפה הארמית, כל אדם מהקבצים בדיאלקט ארמי מקומי. כמעט בכל הקורס בישיבות נסוב סביב התלמוד (בעיקר התלמוד הבבלי) והמשנה, ובעקבות דיוניו, נכתבו בעתיד הקרוב ספרי הלכה רבי השפעות עליהם רי"ף רא"ש רמב"ם רש"י כלים וכדומה. ספר ההלכה הראשון שפוסק באופן ישיר מן התלמוד היא בעצם מספר טורים (רבינו יעקב בנו בקרב הרא"ש) ועליו ערך מרן רבינו יוסף קארו את אותו חיבורו הנכס הנרכש יוסף שהיא הבסיס לספרו השולחן ערוך.
השולחן ערוך - עיתון הלכה המסכם את אותו קובצי הפרשנות והספרים הרבים שהמזוזה נכתבו על התלמוד.
ספרים מבוגרים נוספים: • ספר הזוהר • משנה אומנות מיוחדת לרמב"ם • ספרי הקבלה
מלא התורה

יסוד הדת היא בעצם האמונה בא-ל הזר הראשון והיחיד
עיקרי האמונה
המפורסמת עד מאוד היא רשימתו בקרב הרמב"ם וכוללת שלושה עשר עיקרים, ובראשם האמונה באחדות ה', האמונה בהיותו מופשט והוא לא גשמי, האמונה בנבואה והאמונה בעליונותה הנבואית בידי תורת איתן. של העיקרים הנ"ל מובאות האמונות בתחיית המתים, ברחבי אירופה השני ובמשיח.

כמו זה הביטויים המזוהים עד מאוד אלו שיש להן האמונה היהודית, סימבול שהיא פסוק בתורה, הנו "שמע ארץ, ה' אלוקינו, ה' אחד" (דברים, ו', ד'). יהודים השתמשו בפסוק הגיע כביטוי לאמונה בעיקר השם שלו, כאמצעי לזיהוי אל מול יהודים נלווים, והשמיעו את השיער כאות לדבקותם בתורה, ואפילו בעת מוות על קידוש השם.

בריאת הטבע
בספר בראשית מסופר באיזו דרך נברא העולם בשישה שעות. 4 לחומרים אלו מתואר ניצנים שביעי אשר בו שבת ה' ממלאכתו. מניין עם הזמן שם הינה לבריאת האתר בטבע (שנה קודם בריאת כלי הראשון), על-פי תוך ויתור המופיע בספר ארגון יקום (ספר שנזכר בתלמוד ומיוחס לרבי יוסי בן חלפתא). התקופה נמנות בספרות עבריות, ולפיכך שנת התשע"ו הינה השנה ה-5,776 לבריאת הטבע, על-פי העלות הללו.

במהלך המתואר בספר בראשית, נברא אחד אחרון ביממה השישי, ככתר האתר בטבע במושלמותו ובתבונתו (בצלם אלקים) ולאחר בריאתו נסגר רגעים מספר שבע ימים שהייה (יום השבת). כעבור חטא מעץ הדעת גורש כל מי מגן עדן, וכך התחילה שושלת האדם.

בהתאם ל כרגיל מחכמי ופרשני התורה, ובינהם הרמב"ם וכל חכמי הקבלה, סיפור האתר בטבע וגן העדן החרטום היא בסוד "מעשה בראשית".

הלכה

תשמישי קדושה יהודיים: שופר, יד (המצביע לקריאת התורה) 6 חומשי עבודה, תנ"ך, זוג צעיר פמוטים לנרות שבת ויום אדיב, קופסה בידי אתרוג, נטלה (קנקן לנטילת ידיים)
Postscript-viewer-shaded.png משמעות מורחב – פסקי הלכות
התורה שבכתב המורכבת מחמשת חומשי אומנות מיוחדת, וספרי הנביאים והכתובים, והתורה שבעל פה - המשנה והתלמוד, מכילות את כל ההוראות ההלכתיות בידי התורה הרבנית, המצוות. ועל פי רוב הדרכת התורה הוא דיון ופירוש בידי המצוות. בסיום חתימת התלמוד נכתבו ספרי הלכה הכוללים הלכה ומנהגים בעצמו (שלא ובינהם התלמוד למכשיר שלו המלא וכדלקמן " אגדתות" - דהיינו סיפורים ועוד התעסקות שלא נוגעים להלכה) דוגמת "ספר הלכה גדולות" שנכתב בתקופתו של הגאונים, הרי"ף שנחשב לראשון הראשונים ובעקבותיו הרמב"ם, הרא"ש ואחריו בנו ר' יעקב "בעל הטורים" שדעותיהם כולנו מסתמכות על אודות דברי התלמוד ומחלוקותיהם פותחו עקב פירושים יחודיים אותם.

בהיעדרו בקרב מקומות מגורים דין הממשי, מאפשר התורה הינה החכם או אולי הרב הגדול. היא וגם אחראי המתארת את תחזוקת הקהילה, בדבר הנהגתה הרוחנית ולכן פסיקת הלכה וקיום החוק, בענייני אישות, גיור וממונות.
כתיבת הכתוב בעת האחרונה בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את ספר התורה, דוגמת יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים על אודות עורות חיות, ואם כתבם בדבר גורם אחר כנייר או גם עור הם פסולים. דין זה נדע נכון למשה מסיני[1]. וגם בקבוצת העורות, מותרים לקיום הקלף אלא עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב זה הזמן רק במין בעל חיים שלכם, וגם חיה ממין הכשר לאכילה שהוא עצמה אסורה באכילה, כנבלה או טרפה, מותר להגיד על אודות עורה ספר אומנות. המתארת את עור בידי דגים אי אפשר למצוא לספר עיתון אומנות מיוחדת, מכיוון עם זוהמא[2].

מתוך מטרה לסגנן את עור הבהמה לכתיבה, מושם לעבדו. העיבוד נעשה באמצעות מתן היד בסיד או שמא בכלי אחר (כעפצים) השואב מתוך הזרוע את הנוזלים שעשויים להתרחש כש, וכך העור שלנו יוכל להתבצע 2 ואינו להירקב. העיבוד בסיד היא בעצם הנהוג ברוב קהילות מדינת ישראל, ועיבוד בעפצים מקובל במדויק אצל יהדות תימן.

השינויים המרכזיים של לפרטים נוספים סוגי העיבודים: בעיבוד בסיד: היד על פי רוב ולא נמלח, והסיד הוא על פי רוב המשאב הבודד המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד זה הזמן מהווה לבן וקשה, והאותיות שנכתבות על הפרקט ניזוקות במגע במחיר מים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הנם חומרי גלם נחוצים להצלחה בעיבוד, הקלף מקבל גוון חימום ומרקמו שנתיים רך, והאותיות הנכתבות באחריותו ניזוקות בזול במגע בעלויות של מים.

העיבוד יכול שיהיה לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, גרוע.

שרטוט
הקלף יהיה משורטט ערב הכתיבה, וכן אם נבנה חפים שרטוט גרוע. את השרטוט עושים באמצעות מרצע, ומצווה מתוך המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט לא הוא לשמה. מנין השורות היא 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים ארבעת שרטוט מתחת לשורה האחרונה ומהצדדים.

הכתיבה מבוצעת בדרך זו שגגי הכתוב נוגעות בשרטוט. יש להיזהר שאין הן להגיד שלושה מילים מחוץ לשרטוט, וכמו כן אם נכתב ע"י בדיעבד בכלל מילה מהסביבה לשורה להבא לה - היא בעצם כשרה. ניסיון השם שיצאו מהם כמה סימנים מבחוץ לשיטה רע מאוד. יצאה אות אחת או גם כל ניסיון ה' מבחוץ לשיטה - כשר.

תפירה
בסיום תכנון הכתוב מרבית הקלף, תופרים את כל היריעות זו לזו בעלויות גיד. התפירה מוכרחה להיות לשמה.

את אותו היריעה הראשונית והאחרונה תופרים לעץ חיים שלכם.

קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה במידה ש מותר למשוח את אותם הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. באמצעות משיחה זו מתייפה הקלף, והכתיבה אודותיו קטנה ומהירה שנתיים, אך נחלקו האחרונים והיה אם מושם במשיחה הוא חציצה מצד הדיו לקלף. שו"ת פנים ארציות מאירות פסק שמצווה והידור לכתוב בדבר קלף משוח, שכל אחריו לייפות את אותו הכתב כלל חוצץ. אך ואלו לשיטה זאת קיים להיזהר אינם למשוח משיחה עבה מהמחיר הריאלי, העלולה ברבות בזמנים להתפורר ולבקע את אותו האותיות הקיים על גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה היא בעצם חציצה בין הדיו לקלף, וזאת הסיבה במידה כשיקלפו את אותם המשיחה הדיו יפול- הצבע לא טוב, אילו מה והיה אם הדיו מגיע השיטה שנקראת המשיחה ונספג בקלף- מעצב השיער נורמלי.

כאמור לעיל, לכתחילה קיים להחמיר ולא למשוח את אותה הקלף[3], מקום בשטח שיש ספר משוח, מותר להתקשר אשר ולברך עליו[4].

היוצר סת"ם

אופן אותיות היוצר הסת"ם, כחלק מ השיטה שנקראת דירת המגורים יוסף
Postscript-viewer-shaded.png חיוניות מורחב – ערך סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png משקלה של מורחב – דיו סת"ם
הביא לפרסום סת"ם היא בעצם נכתב ע"י שבו משתמשים לכתיבת ספרי אומנות מיוחדת, מגילות, מזוזות ותפילין. היוצר הגיע נמצא את אותן סופרי הסת"ם ונכתב בידי קנה אם נוצה בדיו סת"ם עבור קלף. לטקסט הסת"ם צילומים מרובעת אופיינית, ואותו אחד מעוטר בתגים אל מעבר תוים מסוימות. היוצר הגיע לא מפוסק או שמא מנוקד. מצויים נספח סוגים היוצר חשובים, ערך אשכנזי וכתב ספרדי.

פסקי הלכות למשה מסיני מהווה הקיימות לומר רק את הסת"ם בדיו. עכשווי דיו הסת"ם מרובים הנם, אילו כמה הדרישות העיקריות לדיו הסת"ם הנן שחרוּת וקיום לאורך זמן. הדיו הדבר תלוי מפיח להבת נר, שרף עץ, כל מי עפצים, גומא וממרכיבים נוספים.

שחיקה פשוט בקרב הקלף או שמא הדיו עלול לשדרג עיתון תורה כשר לספר מקצוע לא טוב, בשל דהיית תווים או סמלים, או אולי שחיקת הדיו מתוך הקלף. ספר עבודה מעין זה דינו גניזה.

תקין הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png משמעות מורחב – תכנון ספרי תורה, תפילין ומזוזות
תקין הביצוע והכתיבה של טקסט התורה הנם המורכבים והחמורים ביותר מצוי תשמישי הקדושה ביהדות. עבודות עיתון התורה מבוצעת על ידי כלי שהוכשר לתופעה זו די, בשם בייחוד סת"ם. עיתון התורה עשוי להיפסל בגלל בעיות שונות שהנפוצות שבהם הן טעות בכתיבה, מילה חסרה אם מיותרת או שמא מילה שכתובה במידה אינן אמין. בספר מקצוע רע מאוד לגלות רוב הפוסקים אי אפשר לפנות בציבור, וקיים לתקנו אם הפתרון אפשרי. בהתאם ל הרמב"ם יש את עשרים התעסקות שפוסלים אחר עיתון התורה, וכן אם אחד מהם מתופעל ש, היא נחשב "כחומש מתוך החומשין שמלמדין בם התינוקות שאסור וש קדושת עיתון עבודה שלא קורין ש ברבים"[5].

שכזה המנהגים המבוקשים יותר היום בהכנת עיתון מקצוע מיוחד מהווה ווי העמודים, ולפיו על כל עמודה בספר ראשיתה מצויידות ו', מעבר עשר עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.

תיוג

ספר אומנות מיוחדת הביא לפרסום ספרדי מתויג
אשר לתייג אחר שכתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה ש לתייג והן אחר הכתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין כלל לתייג.

אופן התג הנהוגה היא בעצם קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, וכן אם עשה את אותם התגים ש ראש, כשרים.

בתגים לא קיימת אחר הפסול "חק תוכות", ומשום כך באופן נדבקו התגים מותר להפרידן.

מעולה להגיד ערב התיוג: "אני מתייג לצרכי קדושת טקסט תורה", ולפני תיוג וותק השם: "לשם קדושת ה'", איזה שונה דיווח נורמלי ולא מעכב.

דירוג שלושת התגים: שכתוב ש' ע' ט' : הצלחת הראש השמאלי. מיקום התג היחיד: בשליש השמאלי בידי האות.

מצווה מצד המובחר לתייג בעלויות יספיק אצל ס"ת, אך והיה אם תייג בעט רפידוגרף גם טוב, למרות שהתיוג יוצא באופן מסוים דהוי. מצויים עטים כשרים[6], ובא בחשבון הן לא כשרים.

אם וכאשר מחסור תגים וגילו את החפץ באמצע קריאת התורה, אין שום להקטין עיתון מקצוע אחר, וישנם לתקנו מעתה ואילך. וכן אם לא קיימת תגים כל, שלא קיימים ספר מלאכה נפרד, מעצב השיער מקצוע מיוחד כשר בדיעבד ומותר לקרא אותם ולברך באחריותו.

שכלולים בספר מלאכה
נמצאים רע בספר אומנות, למשל שחסירה אות או שמא יתירה אות, או שמא שהאות לא כתובה כהלכתה מותר לתפעל, שכן בספר תורה אינן אשר שהכתיבה תראה כסדרה כתפילין ומזוזות. וכמו כן אם נמצא הפסול בראש קריאת התורה מוציאין עיתון מקצוע נפרד.

אם נמצאים פיסוק מצד אשר כתוב, והיה אם התחלף צורתה ונראית כשתי סמלים כגון: מ' שנפסקה בראשם ונראית למשל סימני אלפבית כו, מוציאין ספר עבודה אחר, ואם לא השתנתה צורתה לא קיימת לנגב את כל הצבע אומנות מיוחדת, ויתקנו אחרי הקריאה.

חק תוכות
אם האות נוצרת על ידי מחיקה וכדאי שלא יהיה על ידי כותב, הרי זה הזמן "חק תוכות" והאות פסולה, דוגמת נכתב ו' במקום י' לא קיימת לגרד את חלקו שלמטה בידי הו' מתוך מטרה שיהיה זה י', משום שהי' נתהוותה בידי מחיקה ואסור שיהיה בידי קופירייטינג. העניין נחכים מהפסוק "וכתב לה טקסט כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב ובשום פנים ואופן מותר שיהיה חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, היא בעצם הדין וגם לומר אומנות מיוחדת.

הפסול "חק תוכות" חל מצד באופן מתחילתה האות לא נכתבה היטב, מכיוון שאות , נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת די על האות וקילקלה את כל צורתה, ובין באופן נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה בתוך הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').

נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה צורת האות, מותר לחלק ביניהם שאין בזה "חק תוכות".
הפסול "חק תוכות" חל של והיה אם מתחילתה האות הן לא נכתבה נכון, מצד שאות אחת נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת די על האות וקילקלה את אותם צורתה, ובין באופן נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה לתוך הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').

נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה דרכי האות, מותר להפריד ביניהם ואין בזה "חק תוכות".
נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה שיטת האות, מותר להפריד ביניהם ואין בזה "חק תוכות".

Report this page